פרק - 9

הייתי באמצע ארוחת צהריים עסקית קולחת עם מר מזרחי כשהסלולארי צלצל. למזרחי הייתה חברה גדולה ומעניינת לפיתוחי תוכנה בשם 'עץ הדעת.' זוכרים את הרעש סביב הקידוד הביולוגי? זה היה פיתוח שלו. את מדבקת 'אתר אותי' אין צורך להציג, גם פיתוח שלו.
הרעיונות שלו תמיד הקדימו את שאר העולם בשנה עד שנה וחצי. בעולם הטכנולוגי זהו הפרש של עידן שלם, והדבר העשיר את מר חיים מזרחי, שגדל בקטמון שבירושלים, עד מעבר למה שהאמין. בשנה שעברה, מר מזרחי הבוגר, בעל צדעי הכסף המרשימים, נכנס לרשימת 20 האנשים העשירים בעולם.
אבל בשנתיים האחרונה הוא החל לשים לב שיתרונו בשוק הולך ומצטמצם. דברים ייחודיים שטובי המוחות אצלו מפתחים, יצאו בדיוק כאשר חברות מתחרות במקומות אחרים בעולם פרסמו מוצרים חדשים דומים. רעיונות שעלו לו בראש, כאלה שתמיד הפתיעו את כל הסביבה, הופיעו גם במקומות אחרים.
בתחילה חשב שזה רע מזל רע, אך כשהדבר חזר על עצמו עם כל פיתוח חדש החל החשד לעלות במוחו. הוא החליט לשכור את שירותי שמואל את שמואל בע"מ, ושמחתי לעבוד עימו. ראשית בגלל העקרונות שלי, שכן התשלום שעמד לשלם לנו היה עצום, ושנית בגלל שהיה בן אדם אנושי פיקח ונחמד. חוץ מזה ששנינו חלקנו הערכה בלתי מתפשרת למוזיקה, ובמיוחד למוזיקה פרסית קלאסית.
גם אם לא היינו תמימי דעים לחלוטין בענייני מוזיקה קלאסית, הסכמנו בינינו שהמוזיקה הפרסית היא אחת מפסגות היצירה האומנותית המוסיקאלית של כל הזמנים הידועים. די אם נזכיר את מוחמד לוטפי ונגינת הטאר המופלאה שלו. ולמרות שהצעירים מנגנים כל כך מהר ונקי בטאר בימים אלה, הם אינם מצליחים לפרוט גם על הלב כמוהו. או חוסיין אליזדך, שכאשר הוא נכנס למוזה של איפרוביזציות, תוך כדי טיול בתוך מודוסים פריגיים טבולים בטעמי המזרח, צריך לזכור לנשום. איתו אתה נוסע בזמן ורוצה לחזור בתשובה ולהפוך לסופי. או שאחרם נאזרי ואחרים רבים וטובים.
ומוחמד ראזה שדג'אריאן? האם לקרוא לו הזמיר מאיספהאן? בוודאי שלא. הוא אינו זמיר כלל, סלסוליו הן שלו בלבד עולים ויורדים במין רטט גוונים עמוקים. כמעט התעלפתי כששמעתי שמזרחי היה בקונצרט שלו בצרפת ושאף נפגש עימו אישית לאחר ההופעה. אני מניח שהצהבתי מקנאה כששמעתי.
"כן?" אמרתי לנייד.
"בוס," אמר קולה של חנה, "דליה התקשרה לשאול מתי תבוא הביתה, וכשאמרתי לה שהיום תחזור מאוחר היא השאירה הודעה שהיא יוצאת אבל תחזור בלילה לארוחה נוספת. יא?"
"דנקה חנה, אה.. תודה." אני מתחיל לדבר גרמנית? זה לא סימן טוב. אך לא יכולתי למנוע מחיוך להתפשט על פני כשנזכרתי באירועי הלילה. בבוקר כשקמתי דליה עדין ישנה, שדיה חשופים ופניה כפני מלאך, הטעייה מושלמת.
"הודעה משמחת?" שאל אדון מזרחי, ואני התנערתי.
"היא לא רעה." אמרתי, למרות שידעתי שההפך הוא הנכון, "דיברת בדיוק על הלופ שבתוכנה."
"כן," אמר תוך כדי שחתך את הסטייק בצלחת, "אנחנו פיתחנו שיטה חדשה לבניית תוכנות. קומפיילרים מסוג חדש לחלוטין. השיטה מתבססת על כמה דברים. בין היתר על כך שבכל פעם שאתה יוצר לופ, או לולאה תכנותית, אתה יכול באופן אוטומטי לטפל בשני לופים מקבילים באותו הזמן."
"כך שלמשל אתה יכול להריץ אינדקס עולה ויורד בו זמנית?" ניסיתי להבין את העוקץ בפיתוח הזה, אך הטריד אותי יותר שהסטייק שלי נלחם חזרה בעוז בסכין.
"זה אחד היישומים הספציפיים האפשריים. הוא נקרא בי-לופ."
הצלחתי לחתוך חתיכה וניסיתי להקל על לעיסתה בעזרת התבעתה ביין אדום. "אז מה העניין, הרי אני יכול ליצור לולאה אחת, למשל לולאת 'פור' גודלת, ובתוכה להכניס אינדקס אשר קטן בכל סיבוב?"
"לכאורה זה אותו הדבר, אבל למעשה לא. אתה צריך להבין שאתה מדבר על פעולות סדרתיות ואני מדבר על פעולות מקבילות, שזה אומר שילוב חדש עם החומרה. כמו כן, אני מדבר על משתנה מסוג חדש. אותו מקום בזיכרון שגם גדל וגם קטן באותו הזמן, על ידי כך שיש לו מונה ימני ומונה שמאלי, וכמובן שיש גם את התא במלואו." הוא הכניס חתיכה נוספת מהסטייק וגם תפוח אדמה. לא היה נראה שנתקל בבעיה כלשהי.
"אני מבין," אמרתי והסתערתי שוב על הסטייק הסורר, "אבל אם כך, מה היישום של זה בפועל? איך זה עוזר לי?" הסטייק נלחם בעוז והתבהר לי פתאום שזה אינו בשר פרה סתם. זוהי פרה לוחמת, אולי אפילו בשר שור שהגיע לידי בעל המסעדה. שור שנלחם היטב עד שנגרר למשחטה. ייתכן אפילו שמת בזירה על ידי מטאדור.
"היישום המעשי אומנם אינו נוגע למתכנת הרגיל, חוץ מאולי שיפור במהירות, שזה כבר צד לקוח. אבל היישומים שלו בפיתוחים מדעיים הם עצומים."
"וכוונתך בעצם, בסופו של דבר, כמו כל דבר, הפוטנציאל הצבאי שלו."
"בראוו שמוליק," הוא הביט בי כאב גאה, "הצלחת לגעת בדיוק בנקודה."
"ולדעתך הדבר החדש הזה עלול גם הוא להופיע פתאום במקומות אחרים בעולם." הבנתי סופית שהסטייק ניצח. עזבתי אותו ועברתי לתפוחי אדמה מהולים ביין.
"בדיוק. למעשה אני כבר משוכנע שיש אצלי דליפה בחברה, רק שעכשיו אני כבר מתחיל לחשוד בגורמי ביון זרים, עקב רגישות העניין." אמר ובלע את החתיכה האחרונה של הסטייק שלו, בתאבון.
"אז למה לא לפנות לשב"כ או גוף כזה?" החסה הייתה טעימה. למזלי ערבבו אותה עם עלי סלק ורוקאט. לא שהיה מזיק עוד קצת חומץ ושמן זית.
"אני בהחלט אפנה. אבל יש לי תחושה כזו בבטן, מהתחושות האלה שבדרך כלל לא טועות, שאומרת לי שלפני שיתחילו כל הליצנים של הצבא להפיץ את סודות הארגון שלי, אני רוצה משהו חזק וקטן. מישהו בעל יכולת פעולה נקודתית. בעל מקצוע שזה מה שהוא עושה הכי טוב ולא בגלל שקיבל קידום פוליטי בצבא." הוא לגם בניחותא את היין והביט בי.
"אני מכיר אנשים מצוינים בצבא ובשירותי הבטחון." אמרתי ועלעלתי את עלה הרוקאט האחרון אל פי. אולי יותר טוב שאשאר רעב לארוחת הערב, יש לי עוד אוכל הודי מאתמול.
"אני מסכים, יש אנשים טובים. אבל הצבא כגוף קצת עייף ולא ממוקד. בכל אופן, אני אפנה אליהם במידה ולא תצליח לעלות על כלום."
" טוב, אמרתי. הנקודה שלך ברורה וגם מקובלת. תגיד לי, לפני כמה זמן החלטת שאנו הגוף המתאים בשבילך?"
"האם זו שאלה משמעותית בכל העסק?" תהה.
"מר מזרחי," אמרתי בהדגשה, "במקצוע שלי הלוגיקה היא לא תמיד הכלי החזק והמתאים ביותר בכל רגע. לעיתים השאלות החשובות מגיעות בצורה אינטואיטיבית יותר. אני חש שלתשובה שלך באשר היא, תהיה השלכה חשובה."
"אני מבין," אמר, "ועד כמה שזה נשמע מפתיע, בעבודה שלי זה אותו הדבר. בכל מקרה, ההחלטה לעבוד עם החברה שלך נפלה לפני כחודש."
"הבנתי וסיווגתי. עכשיו כדאי שנתחיל לעבוד, וכדאי שנתחיל באיסוף מידע בצורה זהירה. כמו שאבי עליו השלום אמר, ' על שלושה דברים מחורבנים העולם עומד, בוא לא נפיל אותו.'"
חתמתי על טפסי סודיות והוא העביר אלי שיק שגרם לי להחוויר, מספר האפסים בו היה עצום.
"אני משלם טוב," אמר, "אבל אני רוצה תמורה ומקצועיות. במידה ולא תצליח, אני קונה את שתיקת החברה שלך. שלם טוב לאנשים שלך בכדי שיהיה להם אינטרס לעבוד טוב וזהיר. ואגב, נסה להשתמש בכמה שפחות אנשים."
"יפה אמרת, מר מזרחי. את עניין כמות האנשים ודרכי פעולה תשאיר בבקשה למומחה, שזה אני. כמו כן, החקירה לא תהיה רק עניין של שתילת אדם זה או אחר. אני אתווה תוכנית פעולה מקיפה ונצטרך ליישם אותה בקפידה. ככל שהדברים יבוצעו בצורה טובה יותר כך יגברו הסיכויים לפתור את העניין." הוא הלך ואני הזמנתי תה קמומיל בכדי להתמודד עם הפר הזועם בקיבתי. התקשרתי לחנה.
"חנה, מה קורה עם מיניון, היא חזרה כבר?"
"חזרה מחו"ל לפני שבוע אבל עדיין בחופשה עד סוף החודש."
"תגידי לה לפגוש אותי מחר בבוקר," אמרתי ולפתע נזכרתי במה שאולי מחכה לי הלילה, "בעצם בצהריים, נאמר באחת. אני לא בטוח שאגיע בבוקר."
"אבל היא בחופשה, למה אתה מפעיל אותה?"
"תגידי לה שהיא לא חייבת, אבל זה מאוד ישתלם לה."
מיניון פרבר היא חוקרת מצוינת ותתאים כמו כפפה למקרה של מזרחי. היא תהיה אחת מהסוכנים שאשתיל אצלו. היכולת של מיניון בתכנות מחשבים היא מדהימה והיא תוכל להשתלב ללא בעיות הישר בתוך הגרעין הקשה של החברה ב'עץ-הדעת.'
מיניון אינה יפה במיוחד, וקצת עגלגלה מכדי להיחשב כבעלת גזרה מדהימה, אבל היא אוהבת את עצמה כמו שהיא, וזה הופך אותה למעניינת ומושכת. המשיכה הנשית, היא תמיד אומרת, תלויה על ארבע עקרונות: טיפוח נכון, הרגשה טובה, אוכל בריא, ושמירה על הצלוליט. פעם הוסיפה שגם השם צריך לצלצל נכון, וגילתה את אוזני, שהיא בעצם נולדה לשם ברכה. זה לא המעיט ממנה בעיני. נהפוך הוא, התאמת השם הנכון היא פעולה לא פשוטה. מעבר לכך, העובדה שבחרה בשם של הדמות האניגמאטית מסיפורו של יוהאן פון גיתה, הייתה בהחלט נקודה לטובתה.
מיניון הצעירה של גיתה אשר נחטפה מביתה, שאינה מראה את עוצמת רגשותיה המכלה אותה מבפנים. מיניון אשר שומרת על ערכיה האנושיים גם אל מול סיכויים בלתי אפשריים ואשר מתאהבת בבלתי מושג. אחח... זאת חתיכת דמות.
בכלל, כל קורותיו של ווילהלם מייסטר של גיתה היא אומנות. לא רק שהסיפור יפה והדמויות מעניינות, גם הרבדים המסתתרים מתחת לעלילה מהווים גדולה אמתית. די אם נזכיר את האופן בו ווילהלם מוצא את דרכו בדרכים העמוקות יותר של רוחניות החיים. או את הקשר לשייקספיר. הכוונה לא רק בשיחותיהם של הגיבורים עצמם על הנושא.
אתם, כל אלה שקראו את המלט של שייקספיר, חשבו רגע. מי הדמות המלאה המסתתרת מאחורי ההצגה. רב אומן כוויליאם שייקספיר, מצייר את גיבוריו כתרשימים בהם אנו צריכים לסמן את הצבעים. לא כל צבע יתאים, התרשימים מאוד חדים בעניין זה.
מי היה המלט? איך גודל, מה היה אופיו הבלתי מעוות, לפני מעשה הרצח והבגידה הנורא כל כך. לפני שאימו רצחה את אביו, לפני שרוחות רפאים החלו להוליך ולכוון את חייו. איך הפך לספק משוגע ספק שחקן, בגד באהובתו, הקריב את חייו. היכן בדיוק הייתה אותה צומת דרכים נוראה בגורלו וכיצד בדיוק השפיעה עליו.
בכדי באמת להבין את המלט, חייבים להבין איך הוא היה ללא התפנית האיומה בחייו. מה היה קורה אם אימו ואביו היו ממשיכים לחיות באושר והוא היה הופך למלך דנמרק. למה היה הופך, מה הפוטנציאל שהיה טמון בו? אם נבין את זה, נוכל גם להבין באמת את הטרגדיה, ואז, נוכל גם ליהנות באמת. ולשאלה מי היה המלט אלמלא הפך לבעל מום, יש בידינו היום תשובה. איננו צריכים אפילו להתאמץ. אם היה גודל ומתבגר בצורה הראויה, המלט היה הופך לווילהם מייסטר!
ואני כבר שומע זעקות אימה של מבקרים הטוענים ומצביעים על אי אילו אי התאמות באופיים של השניים. נכון, ישנם דברים ששונים בלי קשר לסיפור אלא רק בגלל שהאחד הגיע משייקספיר והשני מגיתה. די אם נכיר קצת את אופיים של הללו בכדי שנוכל למצוא את אותו הדבר גם בגיבוריהם. שהרי המלט הוא כל כך שייקספיר ואילו ווילהלם מייסטר הוא כל כך גיתה. זה טוב ולא נוגד דבר, זהו אחד מהדברים היפים באמנות. כמו ציורי העונות של ג'יוספה ארצ'מבולדו, גם פירות וירקות וגם אישה, תלוי איך מסתכלים. הרי גם אני מכיל בתוכי את תמציות הווייתו של יוצרי. ולמען האמת, גם אתם.
עד כמה אתם חושבים שאתם מה שהנכם בגלל שכך אתם אוהבים לחשוב. עד כמה זה אתם ועד כמה זו תבנית מוכנה של יוצרכם. עד כמה אתם חופשיים ועד כמה גורלכם מנווט על ידי כך שיצקו אל תוך הווייתכם את אותם צמתי דרכים אשר שינוי אתכם לנצח והתיכו את מה שאתם והפכו אתכם לפסל הברונזה המוצק שאומר אני קיים כי אחרת זה היה איום. לא יודעים? קראו את המלט, ואת ווילהלם מייסטר.
התה סוף סוף הגיע. הכוס הסריחה מחומר ניקוי. החלטתי שעדיף שאלך, כל עוד אני יכול לעמוד על הרגליים.